א.י.ל.ה – אחוה ירושלמית להגנת החיים

12 במאי, 2014
מאת גבריאל בן חורין

_
מרי

כששאלו את בוב מארלי איך התחילה מוזיקת הרגאיי, הוא הסביר שהרגאיי הוא הביטוי המוזיקלי של החשיבה הרסטאפארית. למרות שמובן מאליו שמוזיקה היא שפה אוניברסלית, עדיין לכל עם ולכל קבוצה יש מאפיינים המיוחדים באופן מוחלט למקום, לתכלית ולהוויה הספציפית.
בארץ הזאת החשיבה והחיפוש אחרי המאפיין היחודי לנו נזנחה מזמן, לכאורה בגלל העדר הוכחות ואובדן דרך אינטלקטואלי. אין אכסיומות שעליהם ניתן לבסס איזושהי תזה. עובדה לא מפתיעה בכלל אם רואים את מה שקורה בכל הרבדים של החיים כאן. אין הסכמה, אין דרך, אין עתיד, אין אפשרות.
כשלא מדליקים את האור בלילה בבית, זה לא פלא שנופלים, מגששים ולא מוצאים. אותו דבר במימד המחשבתי. הבלבול המוטרף, התקשורת הבינאישית הרדודה ואובדן הדרך המעיק הם תוצאה ישירה ומובנת של חוסר באלמנט מרכזי בהוויה, אלמנט שדומה להדלקת האור בבית.
יש הרבה תאוריות ותפיסות שמסבירות מה הוא האלמנט המרכזי הזה. בנו הם לא נוגעות. לא באופן שיטלטל את המערכת ויפיל את חומות יריחו.
כחבר בפרויקט שנקרא 'ישראל' לא זרה לי ההתעסקות בהלך החשיבה שתארתי עד עכשיו, להיפך, זאת היתה כוונת העל בתוך היצירות של 'ישראל'. כל פרויקט של 'ישראל' (הרכב אנושי שונה בכל אקט) נוגן ברוב המקרים פעם אחת. מעטות הפעמים (ומדובר ביוצאי דופן שחלקם לדעתי היו מיותרים) בהן הופיע ההרכב יותר מפעם אחת לפרויקט. לעומת זאת וכהמשך אורגני מתבקש אחרי ש'ישראל' גמרה לעשות ולהגיד מה שהיתה צריכה, הפציעה הא.י.ל.ה וסיגלה לעצמה דרך התנהלות חדשה ומותאמת לדרישות הרוח כאן ועכשיו.
הא.י.ל.ה, הרכב לא משתנה של שבעה אנשים בהתחלה, שהיום מונה שישה.
חברים לדרך, שהחליטו לשבת ביחד באופן קבוע פעם בשבועיים, וזה קורה כבר כמה שנים עד היום, ולנסות להבין ביחד, מה אומרת באמת תפיסת המחשבה המובאת בספר הספרים.
ריאקציה טבעית למהלך הזה היה הרצון להיפגש לא רק על בסיס של בירור והבנה, אלא גם של מוזיקה וחוויה. לפיכך ובהתחשב בכך שהח'ברה תפרנים, ובדרך כלל לא מוצאים את עצמם בשום מוסד פאבי או מועדוני, החליטה הקבוצה לרדת למחתרת, ולעשות מפגשים של מוזיקה וכל שאר החומרים המתלווים אליה, בבית פרטי. וככה היה.
תוך כדי הערבים האלה, שהתמשכו על פני תקופה ארוכה, התחילו שסנים אקוסטים של אטרף ישראלי, של נגינה על סירים, על השולחן, בשריקות וצעקות ומה שבא ליד. וכל מי שרצה להיות שם היה מוזמן.
ושוב הריאקציה הבאה היתה הרצון להוציא את מה שקורה בתוך הבית אל האנשים שבחוץ.
וככה כבר למעלה משנתיים, הא.י.ל.ה מביאה מבזקי חדשות והבנות עכשוויות אל מי שזה בראש שלו.
בתור הנחת עבודה אין חזרות, לא ידוע מה יהיו השירים, ואיך הם ישמעו.
אין כיווני כלים משותפים ולחלק גדול מחברי ההרכב זאת ההתנסות הראשונה בנגינה עצמאית ובנגינה במסגרת הרכב.
הא.י.ל.ה יוצרת את מה שהיא יוצרת מתוך אימפקט לסביבה ולזמן. אי אפשר למלכד אותנו, כי אין לאף אחד במסגרת ההרכב שום פריטנזיות בבליות, אנחנו מודעים לאופי העבודה שלנו בתור קבוצת גרילה שמטרתה מוצהרת ונטועה באותה נקודה מחשבתית: לתת ליהוה לעבור דרכנו, בכל ההויה: מוזיקלית, מילולית, ובאופן ההגשה.
כמו שכתבתי למעלה על מה שאמר בוב מארלי. אם שואלים אותי על המוזיקה של הא.י.ל.ה אני אגיד : זה הביטוי העכשווי-ישראלי של האנשים שאינם יהודים, אלה המאמינים ביהוה, שונאי הדת והמדינה, אלה שעדיין מאמינים שכוח הרוח יכול לעשות מהפכה בתודעה, רבולוציה שתשנה את מבנה היקום ותהפוך את הפירמידה על פיה.
עד הנשימה האחרונה ומעבר!

 

חברי הא.י.ל.ה:
אסנת רוזה- aka בלונדי- מחשב
אלון אבנת- גיטרה
יריב בונו – חליל וקול
ירון ארידור- ‪-‬aka‪ ‬BACON תוף דף
יואב רבן – aka‪ THC SELECTOR‬ -גיטרה בס
גבריאל בן חורין – aka בן יהוה- גיטרה ושירה

***

גבריאל בן חורין
2014 לספירה הנוצרית המטומטמת
ואדי הר הרוח. רגע לפני גלות נוספת.







תגובות: